פסק-דין בתיק ת"א 1159-09

עיקרי העובדות וטענות התובעים

1.         זוהי תביעה בגין לשון הרע. התובעים הם עורכי דין, התובע 2 הוא אביו של התובע 1 ושניהם בעליה של חברה שהיא בעלת משרד עורכי דין אשר התמחותו ועיקר פרנסתו בתחום דיני האגודות השיתופית. התובע 1 יכונה להלן גם "התובע". הנתבע 1 שימש כיו"ר ועד מושב נחם שבפרוזדור ירושלים.

התובעים טוענים כי הנתבע עושה כל שלאל ידו כדי לפגוע בשמם הטוב ובעיסוקם של התובעים כעורכי דין, לנוכח אירועים שונים שהצדדים היו מעורבים בהם, כגון ייצוג של חברים במושב שפעלו נגד הנתבע על ידי התובעים, חיוב מושב נחם בתשלום סכום של מאות אלפי ש"ח לתובע 1 בפסק דין,  בשל פיטוריו שלא כדין, חשיפת מעשים ומחדלים חמורים של הנתבע וטובות הנאה שלטענת התובעים הנתבע הפיק לעצמו, ועוד. אין צורך לרדת לחקר אותם אירועים נטענים, ודי בקביעה כללית שאינה שנויה במחלוקת שלפיה קיימת היכרות לא קצרה בין התובעים לבין הנתבע, והם מסוכסכים ביניהם בנושאים שונים.

2.         ביום 13.5.09 כתב הנתבע מכתב שצורף כנספח א' לתצהיר התובע (להלן: המכתב). מכתב זה הוא הפרסום נשוא התביעה שלטענת התובעים יש בו לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן :החוק; חוק איסור לשון הרע) . המכתב מופנה אל סגנית השר הגב' אורית נוקד. הנושא המצויין כנדון במכתב הוא "רשם האגודות ומינוי עו"ד באדר כמפרק מטעמו". במכתב נטען כי יחסי החברות בין התובע לבין רשם החברות הפכו לשם דבר. התובע זכה במשך שנים רבות להיות מפרק מטעם הרשם עם שכר נאה, כאשר כמעט אף עו"ד אחר באזור ירושלים לא קיבל מינויים דומים. במכתב מפורטים מספר מקרים בהם מונה התובע כמפרק.

בהמשך המכתב נטען כי רשם האגודות השיתופיות הגדיל לעשות כאשר מינה כמפרק לאגודת מימי מבואות ירושלים את התובע 2, בנו של התובע ושותפו למשרד. זאת על אף שלתובע 2 אין כל ניסיון בפירוק, וכאשר הטיפול בתביעות שהוא יוזם כמפרק מועבר למשרד עורכי הדין המשותף שלהם, כך שלתובעים הכנסה כפולה ומכופלת.

בסיום המכתב נכתב כי כיום אגודת מימי מבואות ירושלים עומדת איתן ואינה נזקקת למפרק, ואף על פי כן המינוי לא הופסק. עוד נאמר כי נעשו פניות רבות לרשם האגודות, למבקש משרד התמ"ת וללשכת משרד התמ"ת, אולם הנושא לא טופל ולא נחקר.

המכתב מסתיים בבקשה לפתוח בחקירה כדי להפסיק "את ההפקרות במשרד רשם האגודות".

על המכתב חתומים חברי ועד האגודה, שהם הנתבע ומספר אנשים נוספים, כששמו של הנתבע מופיע גם כאיש קשר בצירוף מספרי טלפון ופקס.

3.         התובעים טוענים כי מכתב זה מהווה לשון הרע נגדם וכי הנתבע האחראי לו אינו זכאי להגנות הקבועות בחוק.

עוד טענו התובעים כי מטרתו העיקרית של המכתב היא השמצתו של התובע ואזכורו של רשם האגודות אינו אלא ניסיון לכסות עיניים. שכן שמם של התובעים מופיע במכתב מספר גדול של פעמים, העולה בהרבה על האיזכורים של רשם העמותות.

התובעים טוענים כי תלונות של התובע שהוגשו לרשם האגודות השיתופיות נדחו, ובכך הודה גם הנתבע (סעיף 9 לתצהירו). מכאן הם מבקשים להסיק כי בין התובע לבין רשם האגודות אין קשרים אישיים, ועל כן יש לדחות את כל הטענות שבמכתב, שהן "נגזרות" של הטענה בדבר קשרים אישיים.

התובעים טוענים כי לגופו של עניין כיום אגודת מימי מבואות ירושלים עומדת איתן ואינה נצרכת עוד למפרק, והדבר מצביע על תפקוד חיובי של התובע, כאשר גם הנתבע מודע לכך שמינוי התובע כמפרק מנע קריסה של האגודה.

4.         התובעים טענו כי קיימת פגיעה מיוחדת הנובעת מדרך משלוח המכתב, שכן המכתב נשלח ללשכת סגנית השר בפקס ועל כן עלול להגיע לאנשים נוספים זולת הנמען. לא ניתן לקבל טענה זו. כל מכתב שנשלח בכל דרך עשוי להגיע גם לידיים אחרות. סביר להניח שהדואר נפתח על ידי אנשים אחרים ולא על ידי סגנית השר בכבודה ובעצמה. גם מכתבים הנשלחים בדוא"ל המיועד ללשכת סגנית השר ולא לתיבת דואר אישית שלה עוברים ככל הנראה ידיים נוספות. אולם בכל המקרים הללו, כולל במשלוח הפקס, מדובר בצוות העובדים שסביב הנמענת, למעגל מצומצם יחסית של אנשים המחוייבים לתפקידם. ועל כן אין לראות בכך הרחבה משמעותית של מעגל האנשים הנחשפים לתוכן המכתב.

טענות הנתבע

5.         הנתבע העלה מספר טענות והערות מקדמיות. בין היתר טען כי התביעה מוגשת ממניעים זרים שאינם ענייניים, והדבר נלמד בין היתר מכך שהוגשה נגד הנתבע בלבד, למרות שעל המכתב חתומים חברי ועד נוספים. עוד נטען כי על פי החלטת ועדת האתיקה שליד הועד המחוזי ירושלים של לשכת עורכי הדין (נ/7) שהחליטה בעקבות תלונה שהוגשה לה כי בכל שאלה של ייצוג הקשורה לפעילות ועד האגודה מושב נחם על התובע לפנות לועדת האתיקה. לטענת הנתבע הגשת התביעה האישית נגדו נועדה לעקוף החלטה זו. הנתבע התייחס גם להתנהלותו של התובע 2, לכך שהתובע 2 לא טרח להגיש תצהיר מטעמו ולהתייצב לדיון ההוכחות, וכיח לאחר שהוזמן לעדות ביקש לפטור אותו מהתייצבות בתירוץ שעליו להיות נוכח בלימודים ולאחר מכן לאסוף את בנו מהגן ולשהות עמו בבית. אין צריך לומר כי אלו אינם נימוקים מספקים להימנעות ממתן עדות, ויש לראות את הנתבע 2 כמי שהתחמק ממתן עדות.

באשר למערכת היחסים בין הצדדים טוען הנתבע כי הרקע לתביעה הוא מלחמת חורמה שהתובע נוקט בה נגד ועד מושב נחם והנתבע בפרט, בעקבות הפסקת ההתקשרות אתו והתקשרות עם עו"ד אחר. ב"כ הנתבע ציין בסיכומיו גם את הלשון הבלתי מקובלת והתיאורים הבוטים שהתובע עשה בהם שימוש.

            לגופו של עניין הנתבע טוען כי עומדות לזכותו ההגנות השונות מפני לשון הרע, כפי שאפרט להלן.

דיון והכרעה

6.         אין בין הצדדים מחלוקת של ממש לגבי העובדה שהמכתב פורסם ושמדובר בפרסום של פי תכנו יש בו משום לשון הרע נגד התובעים. התובעים טענו כי מטרתו העיקרית של המכתב היא לפגוע בהם, ואילו הנתבע טען כי מדובר בתלונה עניינית המכוונת נגד רשם האגודות השיתופיות. גם אם מטרתו המקורית של המכתב היא תלונה נגד הרשם, ברור לכל שהטענות הנזכרות בו מופנות גם נגד התובעים, וכי הם עלולים להיפגע מהמכתב לא פחות מרשם האגודות. הביקורת נגד התובעים אינה שולית או נלווית, והיא מהווה חלק ניכר מתוכן המכתב. על כן יש לראות את המכתב כפרסום שיש בו כדי להוות לשון הרע נגד התובעים. השאלה הטעונה הכרעה היא שאלת התקיימותן של ההגנות. יש, איפוא, צורך לבחון את ההגנות שבסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע.